פסק-דין בתיק ע"א 44767-05-12

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין החלקי של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י. קראי-גירון) מיום 31.7.08, וכן על פסק הדין שניתן ביום 1.4.12 בתיק ת.א. 12842/07.

2.         בפסק הדין החלקי קבע בית משפט קמא כי האירוע מיום 6.11.06, בו נפגעה המשיבה אביטל מגן (להלן: " המשיבה"), הוא בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, ולכן על המערערת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " המערערת"), לפצותה בגין נזקי הגוף שאירעו לה. בפסק הדין מיום 1.4.12 קבע בית משפט קמא את שיעור הפיצוי. הערעור של "הראל" מתייחס הן לעצם החבות, והן לשיעור הנזק, כשלגבי זה האחרון, הגישה המשיבה ערעור שכנגד.

3.         גרסתה של המשיבה כפי שהובאה בפני בית משפט קמא הינה שבבוקר יום האירוע היא יצאה מביתה, ביקשה להיכנס לרכבה על מנת לנסוע לעבודתה ובעודה לוחצת על כפתור השלט הרחוק של הרכב במטרה לפתוח את דלת מכוניתה, היא נפלה על פגוש הרכב ונחבלה בברכה.

טענת המערערת הייתה שגרסת המשיבה באשר לאופן אירוע התאונה לא הוכחה, ומכל מקום, הנסיבות אינן מהוות תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. בית משפט קמא קבע כי התאונה אירעה למשיבה במהלך רצונה לפתוח את דלת רכבה באמצעות שימוש בשלט רחוק וכי במהלך התעסקות עם השלט נתקלה המשיבה בפגוש הרכב, נפלה ונפגעה.

4.         בית משפט קמא קבע כי לטעמו יש לראות את האירוע כתאונה שהתרחשה אגב שימוש ברכב מנועי, דהיינו, שהמשיבה נפגעה שעה שביצעה פעולות הדרושות לצורך כניסה לרכבה כשהיא עומדת סמוך לרכבה, וכאשר הצעד הבא לאחר השימוש בשלט היה אמור להיות כניסה לרכב למטרת נסיעה לעבודה.

בית משפט קמא סבר שש לראות פעולות אלה כחלק טבעי ואינטגרלי של הנסיעה. עוד סבר בית משפט קמא כי הפעולה שביצעה המשיבה עולה כדי פעולה הכלולה במונח "שימוש ברכב" לפי חוק הפלת"ד, גם לפי גישה "צרה" המצמצמת את פרשנות המונח "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד. בית משפט קמא ראה בכך פעולות מקדמיות לנסיעה במכונית, פעולות שהן הכרחיות לצורך שימוש ברכב לצרכים תחבורתיים. עוד כתב בית משפט קמא (עמ' 5 סיפא בפסק הדין החלקי):

" ולענין זה צודק ב"כ התובעת כי בעידן השינויים הטכנולוגיים העובר על דורנו,  בו ניתן לפתוח מכונית ללא מגע פיזי עימה, יש לרענן המבחנים לפיהם נקבע מה היא שרשרת הפעולות ההכרחיות המבוצעות לצורכי נסיעה ברכב. לטעמי, פתיחת רכב באמצעות שלט, בנסיבות שהוכחו בפניי, לצורך כניסה אליו ונסיעה בו, הינה פעולת לוואי הכרחית לשימוש ברכב אפילו זו מבוצעת ללא מגע פיזי עם הרכב".

5.         עמדת המערערת היא שמדעיקרא שגה בית משפט קמא במסקנתו לפיה פתיחת דלת רכב בעזרת שלט רחוק מהווה "כניסה" לרכב, וכן לא התמודד בית משפט קמא עם טענת המערערת לפיה פתיחת דלת רכב בעזרת שלט רחוק, איננה בגדר "כניסה" לרכב, והיה מקום להבחין בין שלב ראשון בו נבדקת השאלה האם נעשה "שימוש" ברכב לבין השלב בו נבדקת השאלה האם אותו "שימוש" נעשה למטרות תחבורה.

6.         המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין של בית משפט קמא, וסבורה שמדובר בפעולת לוואי לשימוש ברכב מנועי אשר נדרשת לצורך תחילת השימוש ברכב ומהווה חלק אינטגרלי ממנו, זאת בהסתמך על ההלכה אשר נקבעה ב-רע"א 6131/97 תעבורה נגד הסנה, פ"ד נ"ג (4) 165, וכן סומכת המשיבה את ידיה על עמדת בית משפט קמא לפיה יש לרענן את המבחנים על פיהם ייקבע מה נכנס להגדרת "תאונת דרכים" ומה לא, בשים לב לשינויים הטכנולוגיים בדורנו.

דיון

7.         אנו סבורים שדין הערעור להתקבל מן הטעם שאין לראות באירוע משום "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק.

אומנם, נפסק כי: "מאורע המזכה את הנפגע בפיצויים אינו בהכרח מאורע בו נתקיים מגע פיסי בין הנפגע לבין כלי רכב. החוק אינו דורש מגע שכזה בין הנפגע לבין כלי הרכב "המעורב" בתאונה" (א. ריבלין תאונת הדרכים מהדורה רביעית עמ' 82) , ועל כן אין בעצם העובדה שהמשיבה נפגעה בלא שנתקיים מגע פיסי בינה לבין רכבה, כדי להוציא את האירוע מגדר "תאונת דרכים" במובן החוק. אולם, בכל מקרה חייב להתקיים קשר סיבתי בין ה"שימוש ברכב" לבין הפגיעה, וקשר זה אינו מתקיים בענייננו.

8.         על פי ההלכה שנקבעה לאחרונה, שימוש לוואי ל'נסיעה ברכב' שאינו חלק אינטגרלי מהנסיעה ואינו בא בגדר אחד השימושים המוכרים בהוראת סעיף 1 לחוק הפלת"ד, לא יקיים את הקשר הסיבתי הדרוש בין השימוש ברכב לבין הפגיעה, ולא יהווה 'תאונת דרכים' במובן החוק. ראו: רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי נגד המוסד לביטוח לאומי (מיום 8.11.07):

"צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה" ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק שוב אינם באים בגדרו... ".

כן ראו רע"א 9084/05 אגד בע"מ ואח' נגד יעקב ינטל (מיום 29.10.07):

"דעתי שלי היא שההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן האבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש" בחוק לבין אלה שאינן בה ... ".

9.         על יסוד דברים אלה, אנו סבורים שפעולת הלחיצה על ידי המשיבה על השלט הרחוק, טרם שהחלה המשיבה את כניסתה לרכב,  אינה נכנסת להגדרה של "שימוש ברכב", שכן לא ניתן להכליל פעולה זו, כחלק טבעי ואינטגרלי מהשימוש המוכר של "נסיעה ברכב".

ראו עמדתו של כב' השופט א. ריבלין בספרו בהתייחס למקרה דומה מאוד למקרה שלפנינו: "חייב שיתקיים גם קשר סיבתי בין השימוש ברכב, או בין הניצול של הרכב, לבין הנזק שנגרם. לפיכך , מי שמאץ בדרכו אל עבר כלי רכב, מעד ונפל, וספק חבטה מן הרכב החונה, אין די במגע הפיסי הזה כדי שנכיר במאורע כמאורע הבא בגדר תאונת דרכים, שכן לא נתקיים במקרה זה הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הפגעה; הנזק לא נגרם עקב שימוש ברכב כי אם עקב הריצה הלא מוצלחת בדרך אל הרכב" (הדגשה אינה במקור שם, 83 ).

עוד נפנה לדבריו של פרופ' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית) עמ' 126 כדלקמן: "יש להניח כי הליך העלייה על הרכב כמוהו ככניסה לתוך הרכב. אולם, כפי שכבר נקבע לפי תיקון 8, אין לראות שימוש במכונית בעצם ההליכה אליה או ממנה".